הנה הספור:
שמי אמסלם שמעון יליד 12.11.1955 נולדתי בצפת ועל כן קוראים לי שמעון (על שם רבי' שמעון בר יוחאי) , בכלל הוריי עלו ממרוקו בשנת 1955 , נולדתי בארץ .את שנות ילדותי עברתי בשדרות כולל מלחמת ששת הימים שכבר אז שמענו קולות נפץ עד היישוב, מסתבר שאחרי 60 שנה כלום לא השתנה.
בשנת 1969 סיימתי את האקדמיה (בית ספר יסודי ) ולא היה בנמצא היכן ללמוד כיתה ט', לימודי תיכון כרגיל, נאלצתי לעזוב את עיירת הרפאים ונרשמתי לבית הספר החקלאי "אשל הנשיא".
גם כאן הייתי תלמיד שקדן וחרוץ , אף העבירו אותי ממגמה מקצועית למגמה עיונית,ההבדל היה בין לחלוב פרות או לחלוב כבשים חחחח.
ב 1970 אבי הבין שאין עתיד לילדים במקומות חשוכי אל כאלו כשהמורים היחידים שהגיעו היו חיילות שסיימו בית ספר תיכון
בשירות סדיר בלית ברירה אך ללא הכשרה מוקדמת ללמד.מספיק שסיימה תיכון בעיר , אז בעיירה נחשבה לאיינשטיין של המפגרים כמונו ,אני זוכר שהיו מגיעות חיילות לבתי ההורים ללמד: א, ב, ג ,ד , כי הרוב-98% הגיעו ללא השכלה פורמאלית
זהו פרק ראשון של ילדות בשדרות.
אבא עזב מקום עבודה מסודר והחליט לנסות את מזלו בחיפה ללא ידע מוקדם בעסקים.
אנו הילדים ואימא (עליה השלום) נאלצנו לעזור אחרי שעות הלימודים , כמובן שהבדל הרמות בין העיר לעיירה כמו שמים והארץ. אז ירדנו לכיתה נמוכה יותר.
הפעם נשלחתי לפנימייה צבאית של בית הספר הטכני של חיל אוויר , ושם הכשירו אותנו אך ורק לצרכי הצבא , כרגיל תלמידים מצטיינים הולכים ללמוד אלקטרוניקה (ממוצע תיכון 90)
ואני דווקא אהבתי מכונאות , אבל מי שאל אותי מה אני אוהב , המיון היה לפי רמות ציון.
ושוב נאלצתי ללמוד משהו שאני לא מבין אותו, האלקטרוניקה הייתה עוד במנורות ולא צ'יפים שיש היום .הייתי יכול להדליק כפתור רדיו להספיק לאכול ארוחת בוקר עד שהייתי מספיק לשמוע חדשות .
שרתי בחיל האוויר 5 שנים , השתחררתי ולמחרת כבר היה לי עסק ששכרתי מאבי- מיני מרקט.
ושוב כל הזקנות של הכרמל התאהבו בבחור הצנום היפה והחכם , כל בוקר נשיקות , והרגשתי בעננים , רק ש – תוך שישה חודשים פשטו לי את העור , ואת הרגל ביחד , אותם זקנות מהכרמל ,
עשירות ככורך , גנבו לי מכל הבא ליד לוקחות פטרוזיליה רושמות בספר החובות אך סליהן היו מלאים מצרכים שלא שולמו עליהם עוד פרק של נאיביות וטיפשות.
פרק הבא בחיי שוב עבודה כשכיר אצל אבא כשקנינו חברה בפשיטת רגל , נאלצנו לעבוד בפרך כדי להחזיר אמינות מכיוון שאף ספק לא היה מוכן למכור לנו , ברבות השנים הפכנו להיות הסיטונאים הגדולים בארץ.
ב1983 הייתה אינפלציה 300% עד 400% , וכאן התגלה הכישרון והאינטואיציה שלי כמבריק ובעל ראיה לרחוק.
השיטה הייתה פשוטה עד כדי כך שנחשבתי למשוגע . הייתי קונה מוצר ב 100 שקלים ומוכר אותו בעד מזומן ב 95 שקלים = רווח מינוס 5 שקל.
הלכתי עם 95 שקל ליבואן והוא זיכה אותי ב 25% הנחת מזומן מ-100 שקל עלות .שילמתי בפועל 75 שקל ומכרתי ב 95 שקל רווח ראלי של 26% , עד שמישהו הבין מה אני עושה חלפה שנה , אבא התעשר והמתחרים פשטו רגל בגלל הריבית הרצחנית ששילמו לבנקים , לנו כבר לא היו חובות בבנקים .
1986 ולי יש 2 ילדים , בקושי מסתדר עם המשכורת מאבא , ביקשתי העלאה במשכורת , הוא סירב-התפטרתי מהעבודה.
עד הלילה אימא פיטרה את אבא והמליכה אותי כבעל העסק. לא היה לי הון מספיק (עבדתי ב 3 מקומות ) אז כפשרה נהיינו שותפים: אח של אבא , אני , ואבא.
שילשנו את המחזורים , עבדנו יפה אבל כבר לא היה לאן לצמוח רשתות השיווק החלו להיפתח כמו פטריות אחרי הגשם והיוו תחרות קשה מנשוא.
בתחילת 1994 קיבלתי טלפון מחבר להגיע לרוסיה לנהל עסק , חשבתי שהוא מטורף אמתי.
לאחר שנה של שכנועים ונסעתי למוסקבה לנהל את העסק .
זה היה הלם תרבותי: ההתאקלמות ,ההזנחה , מכך שלא ניתן היה לקנות מוצרכים בסיסיים.
בדירה ששכרתי דירה לא היה שם כוס לשתייה , שתינו מצנצנות ,השתיינים ברחובות , הבלגן , המאפייה והפשע שהשתלט על המדינה, בניצוחו של ילצין השתיין והגנב הראשי נשיא רוסיה.
אוי אוי אוי , איך מנהלים עסק בלי שפה , בלי אוכל של הבית , בלי חברה ובלי משפחה והילדים , הייתי חסר אונים.
הבוס מגיע למחרת עם קטלוג תבחר מכונית וצבע שאתה רוצה , מה לעשות בחרתי (אלפא רומיאו ספורט אדומה) למחרת העמיד לי שומר ראש פלוס נהג , אמרתי לו אנחנו מה אנחנו באליס בארץ הפלאות??
או ארץ הפרעות ???
הסיפורים כאן יכולים להמשיך עוד 100 דפים .
פרשתי מניהול העסק וקניתי את העסק מהבוס שלי למדתי לשלוט בשפה כולל קרוא וכתוב , פיתחתי תוכנה ברוסית , (כמובן בבית תוכנה רוסי ) בשפה עילגת הסברתי את התוכנות , והרצונות שלי ,וכך צמחה אימפריה של יבוא ושיווק כלי בית מתנות , פורצלנים , מערכות אוכל , אגרטלים , ואלפי פריטים , עשיתי יבוא ישיר מהמפעלים , ומכרתי עד הצרכן , פתחתי 38 חנויות ברוסיה , סניפים בערים רחוקות , וגם מדינות שכנות , הממדים של המדינות לא נתפסים במושגים שלנו.
היה לי מחסן 5000 מ"ר עם ניהול ברמה ניהול וניקיון גרמניים , שם לא עשיתי כלום , חוץ מלחלק הוראות ,כסף נשפך כמו נחל זורם , הכול נראה טוב ויפה עד שעייפתי אחרי 15 שנה , החלטתי להתקפל, לטוס כל שבוע ולחיות במלונות פאר , זה לא הסגנון שלי , התחרות גברה הרוסים המקומיים החכימו , ואז בשנת 2008 הגיע היום המיוחל והגיע קונה לעסק , המכירה סוכמה ב 15 דקות
והביצוע מעולה ,חזרתי לארץ , ואחרי 3 חודשים פנסיונר עשיר יושב מובטל , נרדם על הכורסא , כמו אדם בן 80 ...
מכאן החל הרומן עם אתר "שחקן מעוף " ומשחקים באופציות , וסחרתי בכל מה שזז , חוזים , מניות ,מניות חול אופציות חול , ומט"ח .
עד שהגיע ספטמבר 2008 ובום טרח , התרסקתי כלכלית.
למדתי על בשרי הכול מהכול והשארתי אחרי כמה מיליונים שהיוו דמי לימוד-האוניברסיטה הכי יקרה בעולם, אך לא הייתי מוכן לוותר , שוב ישבתי למדתי עד שהבנתי בעצם שאין לאף אחד סיכוי להרוויח במעוף , לא סחרתי חצי שנה , ובמקביל
התחלתי לעקוב אחרי מספרים ומחירים והופ- אחרי שלוש שנים , תוך כדי הפסדים כבדים הבנתי איך הכול פשוט ונראה מסובך , מכאן התחלתי לערוך רשימות ומעקבים , הפכתי את כל הרשומים לתוכנה שנותנת לי את הסימנים הרצויים , וזה החל להקל עלי וויזואלית , המכונה נותנת נתונים בלי שאחפש אותם .
היום אני אמסלם שמעון יכול לחלוק את הידע הניסיון עם חברים , או לקוחות שמעוניינים
ולכן גולד סיגנל תמיד תקדים את כולם תהיה טובה מכולם ומדויקת מכולם , חד משמעי.
אמסלם שמעון ובכבוד רב.